טיפול קוגניטיבי בכאב כרוני הכולל את הבנת מנגנון הכאב, זיהוי ופירוק התניות (חיווט מחדש), עיבוד רגשי, הרחבת היכולת לזהות רגשות ותחושות, ויצירת תפיסה חדשה של מוגנות, ביטחון ובריאות.
כאב הוא תגובה בריאה אשר מתרחשת כאשר המוח מפרש שקיים איום לשלמות הגוף או הנפש.
כאשר המוח מאתר סכנה, נשלחת הוראה לייצר כאב על מנת להתריע ולעורר את תשומת הלב למקום המאוים. זהו מנגנון חשוב והכרחי, אך כאשר הכאב נמשך זמן רב אחרי שהאיום חלף, הוא הופך כרוני.
כאב כרוני מוגדר ככאב שנמשך מעל שלושה חודשים או מעבר לזמן ההחלמה הצפוי. לדוגמא, החלמה מפריצת דיסק אמורה לקחת בין שבועיים לשישה שבועות, ושבר במפרק הירך כשישה שבועות (בהתאם לגיל ולמצב הרפואי הכללי), אך פעמים רבות הכאב יכול להימשך גם שנים.
הסיבה שכאב לא עובר או שהוא מופיע ללא סיבה רפואית מובהקת, היא שהמוח מגיב בעוררות יתר למצבים שלמעשה אינם מאיימים עוד. הכאב הוא כמו אזעקה המופעלת בגוף – כאשר יש איום אמיתי, האזעקה תדלק ואז מטפלים בבעיה ומכבים את האזעקה. לעומת זאת במצבים כרוניים, האזעקה תדלק בתגובה לגירוי קל יותר שאינו בהכרח איום אמיתי, ואז זוהי אזעקת שווא.
יש מספר גורמים שיכולים לגרום למוח להיות בעוררות יתר לכאב:
- מערכת האמונות והסיפור האישי על כאב – מחשבות, רעיונות וסיפורים משפיעים על האופן בו אנו תופסים כאב ויכולים להעצים או להחליש אותו. לדוגמא: "זה לא בריא לשבת הרבה זמן", "אצלינו במשפחה יש היסטוריה של כאבי גב", "יש לי אגן עקום", "הרופא אמר לי שאני צריכה ללמוד לחיות עם הכאב", וכו'
- רגשות מודחקים וטראומה – רגשות המאיימים לעבור את הסף מהלא מודע למודע, נתפסים על ידי המוח כאיום, וכחלק ממנגנון ההגנה הוא מייצר כאב פיזי על מנת להסיח את הדעת מהכאב הרגשי המאיים. רגשות אלו יכולים לפעמים להיות קשורים לחוויות של טראומה או מצבי דחק כרוניים בילדות
- מתח, מוגנות ומשאבים – מתח נתפס על ידי מוח כמצב תמידי של איום. היכולת להכיל שינויים, מצבי לחץ וקונפליקטים מושפעת מכמה יש לנו משאבים נפשיים וחווייה בסיסית של מוגנות בעולם. ככל שרמת המתח הכללית בחיים גבוהה יותר, כך יש סיכוי גדול יותר לכאב כרוני.
בתהליך של טיפול בכאב כרוני אנו רוצים להביא לשינוי של המסלולים העצביים שנוצרו ולחווט מחדש את המוח. המטרה היא לשכנע את המוח שהסכנה חלפה ואפשר לכבות את האזעקה